כתבה: חן שמש סמואל
כחלק מעבודתי כמדריכת יוגה אני נאלצת ״להפקיר״ את ילדיי במסגרות שונות... גן עירייה ובית ספר.
אתמול קרה מקרה, חצוף שאין כדוגמתו, ועל כן כינסתי אתכן כאן היום (כמו כן תגובות יתקבלו בברכה):
גננת ממרכז הארץ ששמה שמור במערכת, אישה שמהיכרותי עימה ב-4 שנים האחרונות היא סובלנית בד״כ, פונה אליי ב-16:25, חמש דקות שלמות לפני סגירת הגן, שעדיף שאגיע בכל יום רבע שעה או עשרים דקות קודם...(בכל יום!!!) לאסוף את ילדיי, תאומיי, יותם ולוטם - בטענה שיותם כבר עייף בסוף היום ומשתולל ורב, והולך הביתה עם - ציטוט: ״טעם לא טוב בפה״.
א.אני משלמת עד 16:30
ב. עד 16:00 הוא מלאך ורק אחרי שטן?
ג. היא כגננת צריכה להתמודד גם עם זה ולא רק עם הקוצ׳ימוצ׳י של עד 16:00
מוצאת את עצמי מתנצלת ואולי אפילו מצטדקת ש-:
א.מסיימת לעבוד רק ב- 16:00
ב.אוספת את האח הגדול מהצהרון של בית הספר לפני הגן
ג.לעיתים יש תנועה
ועכשיו שואלת ברצינות-על מה ולמה?!
ואם בא לי לרבוץ מול הטלוויזיה במרתון ״האישה הטובה״ ולישון ולאכול וכל זאת בלי ילדים עד 16:30,לא זכותי? מה זה בכלל הטעון החצוף הזה? בחרת להיות גננת, תתמודדי!
יש לי את כל האחה״צים, חגים, סופ״שים ואני לא מתלוננת (או שכן...קצת...בעצם)
חוצפה שאין כדוגמתה
השבמחק