כתבה: חן שמש סמואל. אם אף פעם לא היו לכם תאומים בני שלוש וחצי, פשוט לא תוכלו להבין איזה דבר זה. לעזאזל, לי יש תאומים בני שלוש וחצי, ואפילו אני לא מסוגלת להבין איזה דבר זה. מה יש שם, ביניהם, איזה מין חיבור מטורלל קושר את שניהם יחד?! גם כשאנחנו עם המון אנשים וילדים, חברים או משפחה, בסוף תמיד תראו את שניהם חוזרים זה לזו, יושבים ומדברים ביניהם בג'יבריש המשונה שיש להם. ״צ׳וצו׳לון בבי״ לוטם אומרת לו. ״שומי צ׳וצ׳ית דולה בולה״ הוא עונה לה. וככה הם מדברים שעות.
השבוע היינו בגינה עם חברים. יותם ישב ליד המגלשה, לוטם שיחקה עם בובה או משהו, ואחרי כמה זמן היא ניגשה אליו. ״באתי,״ היא אמרה בפשטות, והוא פינה לה מקום לידו בשתיקה. אף פעם לא היה לי תאום, וגם לא יהיה לי, אבל את עוצמת התחושה הזו, שאתה אף פעם לא לבד, אני יכולה לחוש רק מלהסתכל עליהם.
תמיד חשבתי שהדבר היחיד שאדם מסוגל להעניק לילדיו הוא תזונה, עדיף בריאה, וגם בזה הוא נדון לכישלון... ילדים אוהבים לאכול דרעק, והרבה פעמים את מוכנה לתת את כל הדרעק שבעולם, רק שיעזבו אותך בשקט.אולי בעצם אפשר להעניק גם ערכים, אבל התאומים שלי, נולדו עם ערכים ומוסר, והם אוהבים לדון בזה שעות. מה טוב ומה רע ואיך יודעים להבדיל ביניהם ומה ינצח בסוף. ילדים, לפחות הילדים שלי, הם לא גזענים. אלה ההורים שהופכים אותם לכאלה. שלי עיוורי צבעים לחלוטין, לא מבחינים בין שחור, לבן או צהוב.
יותם לא מסוגל לשקר, לוטם ועוד איך. היא גם תחייך אליך תוך כדי. היא אוהבת לגזור ולצבוע, הוא אוהב לבנות פאזלים. הוא אוהב לדבר, היא אוהבת להסתכל. ולפעמים להיפך.
אומרים לי שהזמן טס. אני לא יודעת על מה מדברים. להפך, נדמה שהוא עומד לו בשלווה, נשען על עמוד דמיוני, מעשן סיגריה ומסתכל על הילדים שלי גדלים. ברוב הזמן אפשר לומר שהזמן לא הולך לשומקום. יום אחד, אומרים לי (בעיקר חברתי שיר), יום אחד, את תתגעגעי לכל זה. לדוגמה, כשהם באים לישון איתנו במיטה. מצד אחד אנחנו רוצים שהם ילכו, אבל מצד שני שרק יישארו עוד קצת. הרי עוד מעט, גם זה ייעלם. ההתרפקות הזאת של הילדים שלך עליך בלילה, או החיוך של לוטם מתוך שינה והמלמול הזה, אאאמאא, כשאני תופסת את מקומי בפינת המזרן וקצת מזיזה אותה - אלה הם הדברים!
אם ציפיתם לאחד מהטורים האלה של הורים שמתלוננים על הילדים שלהם, אני מצטערת שהפעם אכזבתי אתכם. הילדים שלי הם אחלה ילדים. פה ושם מעצבנים, כמובן, פה ושם צורחים ושוברים ושופכים ובוכים, אבל אז מה.
והחיים - ובכן, החיים לא הולכים לשומקום, הם מה שקורה לך בזמן שאתה עושה בדיוק את התכניות שתכננת. אהבתי את החיים שלי קודם, יעידו חברותי, אפילו מאוד‼️ ואני אוהבת אותם גם היום.
ואם יש דבר אחד שלמדתי מהיום שבו נולדתי ועד היום זה שלסבול וליהנות זה בחירה שלנו. אז עדיף כבר שיהיה בסבבה, זה מה שאני תמיד אומרת... לא שאין אפלה בחיי, לא שאין בקרים שבהם הייאוש שולט ולילות שבהם התהום עמוקה וקרה, אבל בגדול - יותר שמש מגשם. יותר זריחות משקיעות.
אני אוהבת אתכם ילדים שלי.
אבל דברו איתי אחרי חופשת פסח....אולי דברים ישתנו...
את מהממת שלי והילדים שלך יותר 😀😀
השבמחק