ברד לא ירד בדרום ספרד. מזל

כתבה: שירי לוינקופף-ויצנר
לקח לי זמן להסכים להיעדר מליל הסדר. ענייני חינוך טוב לילדיי וכאלה. אבל הייאוש משבועיים וחצי של חופש מבית הספר הכריעו, וגם האהבה שלי לכל מה שנמצא מעבר לנתב״ג הכריעו ויצאנו לחופשה המשפחתית-בהרכב-מלא-מחוץ-לגבולות-ישראל הראשונה שלנו. מצויידת בחפיסת רגיעון בשלוף, ותיק רחצה ייעודי לתרופות (אקמולי, נורופן קידס, אוטידין, ונטולין וכדומה) יצאנו לכבוש את קוסטה דל סול. המסקנה: טיול חובה לכל אחד. בזוגיות או במשפחתיות, ספרד ממש ידידותית למשתמש.

הייתי בספרד בעבר רק פעם אחת, בברצלונה, ליומיים. אכלתי, קניתי וצפיתי במכבי חיפה חוטפת רביעייה מאספניול (כלומר, ממש נהניתי). אבל משהו בדרום ספרד, באנדלוסיה, ובמדריד הוא אחר והוא נפלא. 

טסנו למדריד, ומשם ברכב שכור נסענו כ-5 שעות למרבייה- Marbella (הנסיעה ארוכה ומתישה במיוחד עם ילדים, וניתן לחסוך אותה בטיסת המשך ממדריד למלאגה). חשבנו שנהנה לראות את הנופים של דרום ספרד, ובאמת נהננו, אבל בדומה לנסיעה לאילת רוב הנסיעה נראית אותו הדבר ואחרי כשעתיים די מיצינו את הסביבה. 

מרבייה היא עיר חוף מושלמת לנופש והמלון שבו שהינו נותן את כל מה שאתם צריכים. דירות נופש משפחתיות ענקיות ומרווחות, מצויידות בכל מה שצריך: מטבח (עם מדיח!) וחדר כביסה (עם מכונה ומייבש!) , בקיצור דירה נורמלית לכל דבר. חוף ים ומגוון בריכות, מסעדות, גינות שעשועים וסופרמרקט, ואם ממש רוצים רק לנוח לא צריך לצאת מהמלון בכלל. 

מלון הנופש של מריוט במרבייה - מומלץ
  http://www.marriott.com/hotels/travel/agpmb-marriotts-marbella-beach-resort/

אבל מסביב, יש עשרות אטרקציות ואפשרויות לטיולים. יום אחד נסענו כשעה וחצי לגיברלטר, המובלעת הבריטית בקצה של ספרד, עם ביקורת דרכונים והכול. טיפסנו ברכבל לראש הצוק המפורסם, ובילינו עם קופי המקאו שחיים שם בטבע בחופשיות. אחד מהם הסתער על העגלה של איתי, וחטף ממנה את המגבונים (כנראה חשב שזו שקית של חטיף), מה שהפך לזיכרון הכי משעשע של הילדים מהביקור. 

יום אחר העברנו בפארק השעשועים טיבולי tivoli world , ובאחר נסענו לרונדה, עיירה מדהימה שדומה שהזמן עצר בה מלכת, אי שם בעומק ההרים. 

רונדה

מרבייה עצמה נפלאה. העיר העתיקה יפהפיה, האוכל מושלם, והאווירה אירופאית ים תיכונית שמזכירה רק קצת את ברצלונה. מסתבר שהיא יעד של עשירי ספרד והעולם לבילוי ונופש, אבל כשאת מעסיקה שני זאטוטים קצת קשה להתרשם ממה שיש למרבייה להציע בתחום הזה. 

העיר העתיקה של מרבייה

סיימנו ביומיים במדריד, כשעיקר הבילויים עסקו בכדורגל (איך לא) וב(עוד) פארקי שעשועים. שניים! אחד מחוץ לעיר - פארק וורנר, שהוא גירסא אירופאית לא מרשימה במיוחד לפארקים של דיסני, ואחד בתוך העיר עצום בגודלו, שיש בו גם את עולם ניקולודיאון. שם חווינו את האורגזמה הראשונה של איתי, כשפגש את דורה, דייגו וצבי הנינג׳ה. פארקי שעשועים בספרד זו חוויה יקרה (יצא לנו לבזבז כ-500 ש״ח רק על דמי כניסה), אבל בהתחשב בכך שהילדים לא ממש אוהבים להתברבר ברחובות ובחנויות, זה השתלם.

אחרי ביקור מושלם בסנטיאגו ברנבאו כולל המוזיאון של ריאל מדריד ומעבר דרך חדרי ההלבשה וספסלי הקבוצות (חוויה מדהימה!), גם הלכנו לראות משחק של ריאל מדריד, נגד ראיו ואייקנו (גם היא ממדריד, סוג של דרבי קטן), וגם עומר זכה לאורגזמה מכל הכוכבים של ריאל במרחק של 2 מטר ממנו. שלא לדבר על הנסיעה ברכבת התחתית.

״אמא, מי זה הזידאן הזה?״
או במילים אחרות: אמא מרביצה תורה בבנה שחושב שהכדורגל הומצא עם כריסטיאנו רונלאדו

מביך לחשוב שאמא מתרגשת יותר מהבן שלה, אבל... זה CR7!!!

הילדים מאוד נהנו גם במדריד אבל בשבילי היתה קצת תחושה של החמצה, אין ספק שאחזור למדריד נטולת-ילדים מתישהו. לא בחגים כמובן. או שכן (-: