השיעור שנתנה לי מימי

שיר טימור

מסתבר שאחרי שאת רואה את "המלכה מימי", סרט דוקומנטרי בו הכוכבת היא הומלסית בשנות ה-90 לחייה (בזמן שאת בשנות ה-30 וקצת לחייך) את מגלה שיש, תמיד, בכל סיטואציה, בכל תקופה, בכל משבר - מקום לאופטימיות.

עם הבמאי, יניב רוקח, בפסטיבל הסרטים בחיפה

את מגלה עד כמה נשים זה כח, עוצמה ועם חזק.

את מבינה שהומלס לא נולד כהומלס אלא ברבות השנים ״נקלע״ לזה וגם כאשר הוא בתוך הסיטואציה עצמה לעיתים הוא עצמו אינו מפנים שהוא בעצם שווה ערך למושג.

את מגלה שהומלס זה אדם שחי לפני כן חיים מלאים וזה יכול להיות את, אני או כל אחד מאיתנו יום אחד (חלילה).

את מגלה עד כמה עבודה, תעסוקה ותכלית לחיים מאריכות את חיי האדם.

את מגלה שכאשר אישה בת 90 קמה בבוקר, עובדת במכבסה, לובשת טייטס צמודים (עם חריץ מבצבץ לעיתים) רוקדת לשירי רוקנרול  ומתאוששת כל כך מהר אחרי נפילה קשה ממדרגה, כנראה שהגיל הוא באמת רק מספר.

את מגלה שוב שאין לשפוט אף אדם על מעשיו. כנראה שמה שבחר לעשות בתקופה מסויימת הוביל אותו לזה באותה תקופה.

את מגלה שיש מספר מחזורי חיים לאדם אחד בתקופת חייו ככל שיבחר ושאין הגבלה על עשיית שינויים בכל תקופה על פי רצונותיו.

את מגלה שאפשר להיות כוכבת מסיפור חיים פשוט, תמים ולא קל, גם בגיל 90.

את מגלה שמלימון אפשר לעשות לימונדה.

ללא ספק המון גילויים מהקרנה של סרט אחד מיוחד ומשפיע מפסטיבל הסרטים בחיפה.

ובעיקר גילוי ותזכורת לבמאי חדש, חבר ילדות מנתניה, (ויש לציין גם חתיך הורס) שהגשים חלום אחד מני רבים, אולי אפילו מבלי להתכוון לכך. יניב רוקח. נתת הזדמנות לכל צופה בסרט שלך להבין שהחיים זו הצגה אחת גדולה ואנחנו השחקנים הראשיים של עצמנו. השמיים הם באמת הגבול בשבילך ובשביל כולנו. שיחקת אותה! היה שווה להמתין 5 שנים עם בריפים קצרים מדי פעם על האהבה הזו שמצאת...

מחכה לסרט הבא  בבימוייך ובכיכובך.