הקמפינג-ים הראשון שלי

כתבה: דורין הרשקוביץ-חביס

עם הרבה הכנה מראש, הרבה התראות על ״נבוא מאורגנים לשינה אבל קשה לי להאמין שנישאר״ ובעיקר הרבה לחץ ועידוד מהחברות, לקחתי הרבה אויר. בבוקר יום שישי ארזתי תיק, אוכל, אוהל, צידנית (את זה בעצם איתן ארז) ואת הילדודס שלנו ויצאנו לדרך.

נקודת שבירה #1 - ההתחפרות

החוף הנבחר על ידי הצ׳יף דה-וילאז׳ שלנו היה חוף מעין צבי על יד זכרון יעקב. הנסיעה עברה חלק (על אף מי-יודע-כמה עצירות להשלמות בשליחות החברות שהגיעו לפניי) עד לרגע הירידה לחוף בו כמובן... התחפרנו. כנראה שככה זה כשמגיעים עם חצי בית מועמס על פרייבט ורוצים להגיע הכי קרוב שאפשר. אחרי חצי שעה של נסיונות חילוץ עצמיים וניסיון איתור החברים לחילוץ המוני, כולנו הבנו שמוטב שאני והילדים נגיע למאהל רגלית והגברים בחבורה יתעסקו בלחלץ. פה כמעט נשברתי ורציתי לעשות אחורה פנה, אבל שוב לקחתי אויר והרבה אנרגיה מהחברות ונשארתי.

היום עצמו היה מושלם אבל חייבים להודות: אני מאוד אוהבת את הים, את החול - פחות. עד הערב זה היה בעצם יום ים רגיל, כמו כל יום מהימים הרבים שלנו בים (רק כמובן הרבה יותר מדוגם, בכל זאת אורגן שם מאהל למופת).

השמש התחילה לשקוע ואיתה שקעה גם המחשבה של לחזור הביתה כי איך לומר? אנחנו כבר פה, האוהל מדוגם, הילדים בטירוף מאושרים עד השמיים, החול והמלח כבר חזק בעורינו, אז מה זה משנה אם המקלחת השווה תמתין עוד כמה שעות?

לא לקום לא לקום לא לקום - עכשיו אפשר לקום. יש לנו את זה (-:

חופרות וניהנות

מה גם שבכל הדיגום הייתה מקלחת ניידת עם מים מתוקים ואפילו סבון (!!!) רק כדי לשטוף את הגוף לפני השינה, שנרגיש הכי טוב שאפשר בנסיבות. יש לציין שזו הייתה חוויה בפני עצמה.

יוגה לילדים לפני השינה 

נקודת שבירה #2 - ההירדמות

זהו, כבר מאד מאוחר. הילדים מותשים ונכנסים לאוהל. 10 הדקות שלקחו לי להרדים אותם הרגישו כמו נצח, בעיקר כי ב-9 הדקות הראשונות הגנרטור הצורם חפר לנו (עוד מצרך באוהל המדוגם שלנו), ועוד קצת שרית חדד, משינה ומוזיקה אלקטרונית מכל מאהלי המסיבות סביבנו - ברור שיהיה להם קשה להרדם.״אני רוצה הביתה״ שוב נפלט לי, עד שכיבו את הגנרטור ומיד חזר לו השקט. גם כי הגנרטור כבה ובעיקר כי הילדים נרדמו.

הבילוי הלילי עם החברים כשכל הילדודס ישנים היה כיף כתמיד, ועד שלא ניקרנו אחד לשני מול העיניים לא פרשנו לישון. הלילה עצמו היה נסבל. ציפיתי להרבה יותר גרוע. נכון שלא היה נוח כמו במיטה בבית או במיטה כלשהי בכלל (בכל זאת, מדובר במזרן מתנפח), וקמתי כל שעה בערך כי לא היה לי נוח, או כי הייתי חייבת פיפי, או כי שמעתי רעשים מוזרים ,שהתגלו כסרטן חול צועד מחוץ לאוהל שלי, אבל מודה שהופתעתי מאד כשכולנו ישנו עד שמונה בבוקר, כולל הילדים. אפילו הזריחה לא שברה אותנו.

נקודת האור - זריחה וטבילת בוקר עם החברים

פשוט כיף גדול לקום עם כל החברים שלך יחד, ולטבול בים שלוש דקות אחרי שפתחתי עיניים - היה בזה משהו קסום ובעיקר מרענן. מפה הרווחתי עוד יום ים מושלם, כמו כל הימים. תמיד רציתי להצליח להיות עם הילדים בים בשמונה בבוקר, מסתבר שזו כנראה השיטה.

נקודת השיא - המקלחת בבית

אז הייתה אוירה מושלמת, הילדים נהנו ולי הייתה מזה רק נחת - מה עוד צריך???

מקלחת של שעה ארוכה כשהגעתי הביתה.  

הבטחתי לבנות שהחוויה הזו תגרום לי לכתוב פוסט לבלוג. הכותרת שלו הייתה לי ברורה עוד לפני שנכתב: ״הקמפינג-ים הראשון והאחרון שלי״. בסוף החוויה הכותרת התקצרה, אבל עדיין נראה לי שאת הקמפינג הבא נעשה בדשא, סתם כי פחות בא לי אוכל מטובל בחול.

ותודה לחבורה המדהימה על סופ״ש מושלם של חוייה אחרת בפעם הראשונה.