כתבה: חן הלל מולי
קודם כל, אם יש מישהו שלא יודע מה זה ״בית מארח״, אז זו פעילות שבה בית הספר או הגן מאלץ אותנו ההורים לארח מספר ילדים, שלרוב אינם נמנים על החבורה הקבועה של ילדינו (ולרוב אין סיכוי שיהיו חברים שלהם) לשעתיים של ״בונדינג״.
סיוט. לא יכל להיות שבוע יותר עמוס לארח אותם.
דווקא בשבוע הזה לגדול שלי יש יום הולדת ודווקא באותו שבוע בעלי בחו״ל, ודווקא ממש הייתי חייבת להזמין את כל המשפחה יום לפני ל״על האש״, ודווקא הייתי חייבת להזמין את כל החבורה של הבן שלי למיני יומהולדת ביום שאחרי, כדי שיהיה לו כיף. לא יכולתי להעמיס על עצמי יותר...
אבל אני כאימא פעילה, שבאופי שלי חייבת שהכול תמיד יהיה מושלם ושלא יחסר חס וחלילה, תמיד מגזימה.
אז הכנתי קילו בצק פיצה, כדי להפוך אותם לשפים לשעה, קניתי חצי חנות יצירה (וכן, הייתי חייבת לקנות כל מה שאין אצלי בעסק כי תמיד זה לא מספיק לטעמי... כן החנות שלנו היא כבר סיפור לפוסט אחר...) ואז הייתי מוכנה. הגיעה השעה חמש, דפיקה בדלת, בזה אחר זה הגיעו הילדים.
סידרתי את השולחן כאילו מינימום הזמנתי פאנל שפים: מלא תוספות, רוטב, גבינה צהובה, מערוך אישי לכל אחד ויאללה לעבודה. כל אחד הכין מה שבא לו והילדים עפו... חפרו... אחר כך התפננו ליצירה וכל ילד הכין שלט לדלת עם השם שלו. טוב, הבלגן שעשו... כל הריצפה התמלאה נצנצים, מדבקות, טושים.... בלאגן... לקינוח הם שיחקו מחבואים קבוצתי, רעש, עניינים ושוב דפיקה בדלת, בזה אחר זה הילדים הלכו.
עייפה ומותשת התחלתי לסדר. אבל לפחות עשיתי וי, עוד מטלה בית ספרית הסתיימה. איזה כיף. ואז נזכרתי שמחר יש לי עוד 15 ילדים ל "מיני" יומהולדת ... ושוב אני חייבת שיהיה מספיק, ושוב אני מגזימה... וחוזר חלילה.
אבל מה לא עושים בשביל הילדים???
 |
| בית מארח, גירסת חן שמש: קצת יצירה והרבה נודלס, אגרול וסושי ב-take away |
כי את מהממת
השבמחקכי אני מגזימנית
מחקכי אני מגזימנית
מחק