לממש את זכות הבחירה, כדי להרוויח את הזכות לקטר

כתבה: שירי לוינקופף ויצנר

מכירים את משטרת הקיטורים, זו מהפרסומות של ועדת הבחירות המרכזית? אני ממש אוהבת את הפרסומת הזו, וכאקס-פרסומאית אני גם חושבת שהיא גאונית ונוגעת בדיוק לאנשים כמוני. 

כי אני מקטרת הרבה. מודה. לקטר זה תחביב ישן שלי, ירשתי אותו מאבותיי הפולנים.

(*אני פולנייה אמיתית. גם בזה מודה, במידה ושם המשפחה שלי, חוסר היכולת שלי להשתזף כמו שצריך והשנאה שלי לחריף עדיין לא הסגירו אותי).

כן, אני גם מתלוננת הרבה, ולמרות שזו תכונה כאילו-פולנית-כזאת, זה די ברור ש״קוטריי״ זה ספורט לאומי ישראלי. איך אנחנו אוהבים לקטר, ולהתבכיין, ולהתלונן על מר גורלנו. ועל יוקר המחיה. ואין פה כדורגל. והממשל רקוב. והחינוך גרוע. ולהתלונן על הפלסטינים. ועל האמריקאים. ועל ביבי. ועל ציפי. והחרדים האלה. והחילונים האלה. ועל... עזבו, אנחנו מתים על זה. ולא עושים עם זה כלום. מעלים סטטוסים בפייסבוק, מצייצים בטוויטר, משתפים גגים בוואטסאפ ומרגישים מה-זה פעילים חברתית. 

שלא תבינו לא נכון, אני לא יקירת המעורבות החברתית עלי אדמות. לא הייתי פעילה בשום מפלגה או עמותה, ואם עשיתי לייק בפייסבוק לביבי או למרצ זה היה ממש בהיסח הדעת ולא התכוונתי בכלל - נשבעת. וגם אני מקטרת המון, כמו שאמרתי, ולא עושה עם זה כלום.לא הלכתי לכיכר המדינה ב׳הפגנת המיליון׳, ולא נכחתי בעצרת בכיכר רבין מאז הרצח. לפעמים רציתי, וברוב הפעמים ממש לא. כמו הרבה מחבריי, גם לי יש צורך להגיד המון, וצורך לעשות כלום בעניין. לא כי אני אדישה, ולא כי לא איכפת לי, פשוט כי אין לי זמן, סבלנות ואת האופי לזה.

ובדיוק בגלל זה יש לנו את יום שלישי. זה היום שלנו, המקטרים מכל הקשת הפוליטית, להגיד את שלנו. אולי לא נקבל על זה לייקים, אבל רק ככה נהיה ראויים לזכות הדמוקרטית הבסיסית שלנו: הזכות לקטר עד הבחירות הבאות. 

אז יאללה, לכו להצביע.