כתבה: חן שמש סמואל
המורה של הבן שלי ביאסה לרוב ההורים את הקפה של שישי בבוקר, כשהזמינה אותנו להצגה משותפת עם הילדים: ״יעל לומדת לשמור על גופה״. זו הצגה שמטרתה ללמוד עם הילדים מהו מגע מותר ומהו מגע אסור, כיצד להגיד "לא" למגע אסור, על ההבדל בין סוד טוב לסוד רע ולמי לפנות בשעת מצוקה.
יעל מתלבטת עם הילדים ושואלת – האם מותר לרופא אמיתי לגעת באיברים הפרטיים שלנו? האם מותר לשחק ברופא וחולה ולתת לילד זריקה בטוסיק? האם צריך להסכים לגעת באיברים הפרטיים של הבייביסיטר אם הוא מבטיח לתת מתנות? וגם אם הוא הדוד (א מ א ל ׳ ה!).
יעל המקסימה היא הדמות היחידה בהצגה, שחקנית שהיא גם פסיכולוגית ילדים. את המסרים המרכזיים שלה היא מעבירה דרך תפאורה בסיסית למדי (בכל זאת תאטרון נייד) ובאמצעות משחקי דמויות של בייביסיטר מבוגר יותר, משחק ברופא וחולה, בדיקת רופא, מקלחת וכו׳ ובדרך די הורסת לבן ה-7 שלי את התמימות ...
היא מצליחה להעביר לילדים ולהורים כמה מסרים מרכזיים – הגוף שלי הוא רק שלי; מותר וצריך לומר "לא" אם מישהו רוצה לגעת באיברים הפרטיים שלנו או מבקש מאיתנו לגעת באיברים הפרטיים של מישהו אחר; צריך לספר למבוגר סוד רע כדי שיכול לעזור; למי מותר לגעת בנו (אצל הרופא, או אם אבא ואמא רוחצים אותנו או מטפלים בנו) ומתי אסור; אסור לגעת באיברים הפרטיים של מישהו אחר גם אם הוא מבטיח הבטחות, או דורש זאת מאיתנו; ושאסור לגעת באיברים פרטיים של מישהו אחר גם אם הוא מסכים לזה.
נקודות למחשבה עבור ההורים:
את הקפה עם הכריך חביתה עוד הספקנו בקושי, אבל את ה-׳wake up call' שיש לנו ילד כבר-לא- קטן, אני עוד מתקשה לעכל.
כי טוב לי ש׳בולבול׳ לא יהפוך ל׳פין׳ ו׳פושפוש׳ לא יהיה ׳פות׳;
טוב לי בתמימות, טוב לי באגדות, טובה לי מציאות מדומה, ולא טוב לי העולם האכזר שאליו הילדים גדלים.
ולמרות שההרס הטוטאלי של נאיביות ילדותיות מתוקה הוא עצוב, לצערי בעולמנו אנו, גם די הכרחי.
ובנימה אופטימית זו,
שבת שלום
חן
כןחן.....בכל שלב של גדילת הילדים אנחנו לומדות משהו ...עכשיו זה בדברים הקטנים
השבמחקולאט לאט זה הופך לדברים גדולים לפעמים קשים ....