יום שני, 23 במרץ 2015

יום של ״קלסיקואים״

עומר מאוד התרגש אתמול, והתכונן ליום של ״קלאסיקואים״. זה התחיל בצהריים עם ליברפול נגד מנצ׳סטר יונייטד. שלוות הצהריים שלי הופרה לא פעם, ובעיקר כשהרחיקו את סטיבן ג׳רארד אחרי 45 שניות על המגרש. האובסיסיבי הקטן שלי הכריז שזו כנראה ״ההרחקה הכי מהירה בהיסטוריה״ וצלל למעמקי גוגל בניסיונות לאשש את ההשערה. ״אני לא מאמין שסבא לא לקח אותי גם למשחק הזה״, הוא לא מפסיק למלמל, ואני שואלת את עצמי איפה טעיתי, ואיך יצרתי פינוק כזה.

זה הזכיר לי את שנות ה-80, אי שם בנתניה, כשאני הייתי בת 8. הודות לתסמונת ״הבן הבכור״ - מחלה חשוכת מרפא שתוקפת גברים כשנולדת להם בת בכורה עם תסמין אחד עיקרי: אם לא נולד לי בן שאקח אותו לכדורגל, אקח את הבת - מצאתי את עצמי בגובה מטר ועשרה מתרוצצת בחדר ההלבשה של הפועל רמת גן, משחקת כדורגל עם יובל נעים ומוישל׳ה אייזנברג, וחולמת על היום שבו אתחתן עם שולי גילארדי (באמת האמנתי שהוא יחכה לי). כשהחברות הלכו לצופים בשבת, נסעתי עם אבא ליבנה ולרחובות, או שכבתי במיטה מחוברת ל״שירים ושערים״, מפנטזת על היום שבו אשדר מהקווים כמו רינה מצליח. אז כאמא, אני די מבינה את הצורך. 

את אחר הצהריים בילינו במשא ומתן על שעת השינה. הלוא ״הקלאסיקו של ישראל״ מחכה לנו ומיד אחריו ״הקלאסיקו האמיתי אמא, זה של ספרד״. כשהמו״מ נתקל בקשיים, עומר שולף את נשק יום הדין: ״אבל אבא הסכים״, ואבא מחייך נבוך. הרמתי ידיים, בעיקר כי אני כל כך מבינה אותו. 

אחרי ההרחקה הכי מהירה בהיסטוריה (של חייו של עומר) הגיע הגול ״הכי מהיר בהיסטוריה״ (של חייו של עומר), עם 1-0 למכבי תל אביב והגברים שלי קמלים על הספה בסלון. השער הזה בעיקר נתן לי תקווה שאולי שעת השינה תגיע מהר מהצפוי, כי הבן שלי לא ממש יודע להתמודד עם תסכול. המחשבה על הבוקר שיחכה לי מכניסה אותי לסטרס, מהסוג של לפני דרבי. מכת האדרנלין של השיוויון של מכבי חיפה חיסלה את התקווה. אם הוא לא יירדם עד 22:00, אני שמה לו משהו בשוקו.

בסוף העייפות הכריעה והוא פספס את ערן זהבי מחסל את חלומות אירופה של מכבי חיפה, וגם את הקלאסיקו האמיתי, אבל באופן מפתיע בבוקר הוא לא היה נסער במיוחד. ״אמא, ממש לא אכפת לי שפספסתי. אני אראה את בייל בשבת בסמי עופר, ואז בעוד שבועיים את לוקחת אותי לדרבי של מדריד. cool לגמרי״. ואני כבר לא שואלת את עצמי איפה טעיתי, ואיך יצרתי פינוק כזה. הוא פשוט אני. 

קלאסיקו אצל משפחת סמואל. ואני חושבת מה אפשר לשים לילד בשוקו, שיישן כבר. 




תגובה 1: