(שוב) אילת, והפעם במשפחתית-לוחצת

יציאה לילית עם הבכורים

כתבה: חן שמש סמואל

אחת לשנה אני מקבלת הזדמנות, מן הזדמנות פז כזו, לחזור להיות הילדה של ההורים שלי. להיות מן אשה-ילדה שכזו:

שדואגים לה

אורזים לה

שומרים לה

סוחבים לה

ברגעים אלו ממש, אני מממשת הזדמנות שכזו.

אני באילת (כן, שוב) בסוויטה עם הוריי (וכן גם עם ילדיי).

אמא שלי, שכרגע מתפקדת כמו האמא של כולנו , דואגת שאשן צהריים, שלא אתעורר מוקדם מדי, שאוכל רק אוכל טוב (עדיפות לדל פחמימות), שלא אשכח כלום כשיורדים לבריכה וכו׳ (הילדים שלי, אגב, ממש זורמים עם הענין ומוכנים שסבתא וסבא ישמרו, יקנו, יקחו, יביאו). 

במרוצת החיים, כאמא לשלושה שדואגת לצרכים הבסיסיים (והפחות בסיסיים) של ילדיי, כיף קצת ״להישען אחורה״ ומה שנקרא -׳להישאר רפויה׳.

ובאשר לבעלי, גם הוא תיכף ישתחרר ממחויבויות העבודה ויחבור לחגיגה הזו.

בינתיים, 

מדווחת מהעיר הכי דרומית במולדת

הילדה בת ה- 36

ארוחת בוקר עם נועם, וסבתא דואגת לתאומים. ייאייייי

פה סבתוש היא כמו אימוש

מתוקים, אין רגע דל. לוטם ויותם

אין על סבא נח