 |
| חיים בעולם ציני, את משלימה אותי, הייתי שלך ב׳שלום׳. וכל זה בסצינה מביכה בסלון |
הבוקר קיבלתי עוד ניוזלטר, מאחד מאתרי האופנה האהובים עליי בארה״ב.
הכותרת היתה: you complete me. מאיפה זה מוכר לי? זה עוד אחד מהמשפטים האלמותיים מהקולנוע, זה ברור. אבל איזה?
לרגע עלה לי ״ריקוד מושחת״, אבל זה לא. מה יהיה יותר מהיר: גוגל, יוטיוב או קבוצת חברים הזויים בוואטסאפ שזוכרים את כל הסרטים של הניינטיז בעל פה? ברור שזה.התשובה הגיע תוך שניות. ג׳רי מגווייר.
עוד כמה שניות אחר-כך, ואני ב-1997, ברב-חן בנתניה. כמו הרבה מחברותיי, עבדתי כסדרנית בקולנוע, בימים שהסדרן היה חייב לשבת באולם בזמן הסרט, עם הפנס בשלוף, מוכן להסתער על כל מי שמרים רגליים על המשענת מלפניו. אני חושבת שראיתי את ג׳רי מקג׳וויר מעל 20 פעמים. היו עוד כמה סרטים כאלה, כמו ״הצעקה״ (24 פעמים), ״נשיקה ארוכה ללילה״ (15 פעמים) ו״לשבור את הגלים״ (סרט איכות שקראתי לו ״לשבור את הסדרנים״, כי כל סדרן שדפקו אותו עם הסרט הזה יותר מ-3 פעמים, התפטר במקום).
אחחחחחח, ג׳רי מגוויר. מה היה כל כך ממכר בסרט הזה, שיכלתי לראות אותו כל כך הרבה פעמים? עם סיפור מסגרת די צפוי, חלק מהדיאלוגים והמונולוגים שם הפכו לקאלט, לפחות אצלי. אל תגידו שאתם לא נמסים עד היום מ- ״you had me at hello״ , או מהתובנה הדרמטית-טרגית של ג׳רי: ״אנחנו חיים בעולם ציני. עולם. ציני״ ו-״היום המוצלח הזה לא היה קרוב למושלם, כי לא יכלתי לחלוק אותו איתך״. נו, באמת. כל כך הרבה סוכר, שאפשר להקיא. אני די מתעבת סרטים רומנטיים כאלה, ובעיקר את אלו עם המסר של כל-וורקוהוליק-מבין-בסוף-שמה-שחשוב-זו-אהבה ("!show me the money") ובכל זאת הסרט הזה הוא אחד האהובים עליי. אולי בגלל טום קרוז טרום שיגעון הסיינטולוגיה, רנה זלווגר טרום ההתמכרות לניתוחים פלסטיים וקובה גודינג ג׳וניור טרום האוסקר. אולי בגלל הפוטבול. ואולי בגלל החנון הממושקף הקטנצ׳יק הזה ("you said fuck!") . |
| !ha! you said fuck |
כך או כך, בא לי ג׳רי מגווייר. בא לי ריח של פופקורן, חולצת כפתורים שגדולה עליי בשלוש מידות ופנס בכיס. בא לי לשבת בקולנוע 3 הצגות רצוף, 3 פעמים בשבוע.
ובא לי שירון יגיד לי גם you had me at hello. לא 24 פעמים. פעם ביום זה מספיק.
כנראה שכל וורקוהוליקית מבינה בסוף שמה שחשוב זה אהבה (-:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה